<h1>הגהות שערי דורא סימן ל"ב</h1>
<h2>דף צה.</h2>
(וגם) קיימ"ל א)אם גוי או שפחה שבבית ישראל מלגו תרנגולים ולא ידע ישראל אם בכלי שני מלגו ומותר או בכלי ראשון ואסור ב)או הדיחו בשר מן המלח (פי' הדחה אחרונה) ולא ראה ישראל אם הדיחו שני פעמים ונתנו בקדירה. או מלחו בשר ולא נודע אם בכלי מנוקב מלחו או לא. או אם הדיחו קערות ולא נודע אם הדיחו קערות חולבות עם קערות של בשר או כל הדומה לזה ג)אעפ"י שאין סומכין על דבריו של גוי לא לאיסור ולא להיתר. לא לאיסור מההוא דיבמות [דף צ"ב] דההוא גוי שהביא פירות לשוק [מפרש בסמ"ג היטב ש"ל] פירש שהביא פירות לשוק למכור ואמר פירות הללו של ערלה הן או של נטע רבעי הן לא אמר כלום דלא נתכון זה אלא להשביח מקחו. ולא להתיר מהא דאמרינן בשר שנתעלם מן העין כו'. מ"מ יש להתיר כאן אם הגוי יודע האיך היהודים עושים אז הכל מותר אם הישראל יוצא ונכנס או קטן בר דיעה שאינו קטן כל כך שלפעמים סומכין אנו עליו לראות ד)דמרתת הגוי פן ירגיש בו. אך אם זה הגוי אינו יודע מנהג ישראל אז הכל אסור אפי' אם ישראל יוצא ונכנס דשמא הגוי עשה להקל טרחו כמו שרגיל לעשות [ואינו חש על ישראל אפי' יוצא ונכנס לפי שנראה לו שעשה כדין]. [שערי דורא הלכ' נאמנות גוי סימן ל"ב]. א)0כ' בסמ"ג דמותר לישראל לילך לשוק ולהניח קדירה על האש אעפ"י שיש שם חלב או איסור אחר דל"ח שמא גוי יטיל בו איסור כיון שאין מרויח בדבר. וראיתי ישראל וגוי ששפתו קדירות על גב כירה א' ולא חששו להם. ומיהו יש אוסרין ומפרשים דלא חשו חכמים דלמא מהדרי אפי מיניה הא מהדרי אפי אסור וכ' ראבי"ה דבירושלמי יש דמצריך תינוק להיות יושב ומשמר וכן משמע בכ"צ שאסור לצלות בשר שפודין זא"ז נבילה ושחוטה ע"כ מ"ק. ובמרדכי גדול כ' דהקשו התוס' אפי' מהדר אפיה מה בכך הא אמרינן פרק ר' ישמעאל דיוצא ונכנס מותר ותירצו שאני הכא דלא מירתת דלא מיתפס כגנב דמצי אמר לטעום התבשיל שלא יקדיח בעי א"נ לאו דוקא מיהדר אפי' אלא כלומר הפליג לשוק ע"כ. דרש מהר"ר חיים מווינא בנו של א"ז כללא דמלתא כל איסורין דאמרינן שעושה הגוי להכשיל את ישראל ואין בזה ריווח לגוי לא חיישינן דאפי' אין ישראל יוצא ונכנס דלהכשיל לא אמרינן וראי' ממה שהקשו ר"י שמא נתונה יין במורייס ופסק ר"י דלהכשיל לא חיישינן וכן אדם השולח חתיכות בשר ע"י גוי ובא אצל חבירו ורואה שהיא שמינה כבראשונה ששלח מותר כיון שהגוי אין לו ריוח במה שמחליף ע"כ. ב)0פר"י מאורליינ"ש על הבשר שהדיחו גוי בלא ראיית ישראל דמותר דאמרינן בע"ז דנהי אגילוי (ד"ק פי' אאיסורא) לא קפדי אנקיותא קפדי וזהו הנקיות להדיח הבשר לאחר המליחה עכ"ל [הובא בב"י סי' ס"ט]. ג)0חתיכת בשר שהניחם בבית ואין איש רואה והלך לשוק וחזר ומצאם שם במקום שהניחן מותר בלא טביעת עין וסימן. אעפ"י שאינו מכירה דל"ח דלמא החליפו עורב אבל כשחוזר ומצא במק"א יש לחוש להחליפות עורב ואינו מותר עד שיהא לו סימן או טביעת עין. אבל אם הניחה ביד הגוים צריך סי' או טביעת עין אפי' מצאה במקום שהניחה פן חילפוה וכן הדין אם שלח ישראל בשר ביד גוי עכ"ל ספר התרומות הארוך סי' מ"ז וז"ל המיימוני פ"ח ממ"א הלוקח בשר והניחו בביתו ונעלם מן העין אסור אלא א"כ היה לו בו סימן או טביעת עין ומכירו בודאי שהוא זה או שהיה צרור וחתום. תלה כלי מלא חתיכות בשר ונשבר הכלי ונפלו החתיכות לארץ ובא ומצא חתיכות ואין לו בהם סי' או טב"ע ה"ז אסור שאנו אומרים חי' או שרץ גוררתו וזהו אחר עכ"ל. ד)0ואם הזהיר את הגוי שלא ירחץ בשר רק בפני ישראל והחציף ורחץ ולא נטל רשות מישראל אפילו יוצא ונכנס אסור שהרי הראה שלא חשש מיראה של ישראל רבו עכ"ל ס' א"ז. פסק רוקח בשר ביד גוי אפילו בחותם א' וכשר ולא חיישינן דלמא טרח ומזייף דהלכה כר' אליעזר דיו בחותם אחד חביות בחותם א' אסור בישראל החשוד אם הניחו בביתו צריך חותם בתוך חותם וכן יין של ישראל ביד גוי או ביד ישראל החשוד יש לו דין זה עכ"ל. וכבר אסרו חכז"ל כל בשר ביד גוי. פסק כרב דאמר בשר שנתעלם מן עין אסור אבל ר"ת ורבותינו מצרפת פסקו דאין הלכה כרב. מ"מ אם הניח בשוק או ביד גוי פי' בסה"ת ובסמ"ג דצריך סימן או טביעת עין אפי' אם מצאו כמו שהניחו מיימוני. השולח בשר ביד גוי ונתקלקל החותם כל חתיכה שניכר בו הניקור של ישראל כמו ירך של גה"נ וכי"ב כולן מותרות עכ"ל אשר"י. מעשה בשפחה שהוליכה תרנגולת לשחוט ובעל התרנגולת הכירה והתירוה עכ"ל מ"ק [—מרדכי קצר] פגיה"נ. יש נשים שמולחין בית השחיטה כשמתקנים את הראש וטעות הוא בידם ואסרו הראש אלא מדיחין בית השחיטה ולא יותר מ"ק ע"כ. (ד"ק) הגה מצאתי חתיכת שהניחה בביתו ואין איש רואה והלך לשוק וחזר ומצאה במקומו שהניחה מותר בלי טביעת עין וסימן. אבל אם הניחה בין הגוים צריך סי' או טב"ע אפילו מצאה כמו שהניחה פן החליפוה וכן הדין אם שלח ישראל בשר ביד גוי עכ"ל סה"ת באורך בסי' מ"ז. (ד"ק) הגה ופשטיד"א אסור להניחה לגוי לשאת אותה לתנור משום בשר שנתעלם אבל אם יש בה סימן מותר עכ"ל תשב"ץ.
